אכילת חרקים בתאילנד היא חוויה שמטיילים רבים מתנסים בה, במיוחד בערב, במקומות כמו Bangla Road בפוקט וקאו סאן רואד בבנגקוק.
חרקים אכילים הם מעדן פופולרי מאוד במטבח התאילנדי, משום שמדובר בחטיפים קלים ובריאים באופן מפתיע.
אחרי שמתגברים על ההתנגדות האינסטינקטיבית להכניס לפה יצורים קטנים ומפחידים, מגלים שחלקם דווקא טעימים.
הכנתי רשימה של חרקים אכילים שכדאי לנסות בתאילנד או בפוקט. אפשר למצוא אותם בשווקי לילה רבים ובדוכנים הפזורים ברחבי האי, וגם בדוכני הרחוב שבמוקדי חיי הלילה של פוקט. טעימת חרקים היא, אגב, אחת מהפעילויות החובה בפוקט.
המדריך המעשי הזה ייתן לכם מושג למה לצפות כבר מהביס הראשון ויעזור לכם לבחור את החרקים שסביר להניח שתיהנו מהם יותר מכל.
1. חגבים (takatan)
בכל הנוגע לחרקים שאוכלים בתאילנד ובפוקט, חגבים הם מהנפוצים ביותר כי המרקם שלהם הכי פחות רירי.
מטוגנים ברוטב סויה, היצורים הקטנים והפריכים האלה מלוחים בעיקרם, עם מרירות קלה בסיומת שמזכירה תה ירוק.
פשוט תחשבו עליהם כמו על צ'יפס או בוטנים מלוחים. תגלו שהם משביעים באופן מפתיע, גם אם צריך קצת זמן להתרגל אליהם.
2. תולעי משי (nhon mhai)
תולעי משי נחשבות בדרך כלל לחטיף פופולרי בתאילנד, אף שמתחילים מבלבלים ביניהן לעיתים קרובות לבין רימות.
וכמובן, הידיעה שהן המקור למשי של הצעיפים התאילנדיים היוקרתיים לא בהכרח הופכת אותן למעוררות תיאבון יותר למראה ! תולעי משי בדרך כלל מטוגנות עם עלי קפיר ליים, מה שמעניק להן ניחוח הדרי מודגש. הן גם משאירות מרירות בסוף הביס, והחלק הפנימי קצת דביק.
3. צרצרים (jing reed)
צרצרים אולי דומים לחגבים, אבל הטעם שלהם שונה מאוד. הם עלולים לגרום להפתעה קטנה ולא נעימה בביס הראשון : הקרביים השומניים יותר שלהם ממלאים מהר מאוד את הפה.
יש להם מרכז רך שמותיר מרירות מעט סבונית. מעורר תיאבון, לא כך ?
4. מיני-צרצרים (jing reed khai)
מיני-צרצרים נמצאים איפשהו באמצע בין חגבים לצרצרים בגודל רגיל.
הם שומרים על המרכז הרך של אחיהם הגדולים, אבל יש להם גם את הטעם הקליל יותר של חגבים, וגם את הארומה של עלי קפיר ליים שאיתם הם מטוגנים לעיתים קרובות.
בזכות טעמם העדין, מיני-צרצרים הם נקודת פתיחה טובה למתחילים באכילת חרקים.
5. תולעי במבוק (rod duan)
תולעי במבוק הן בין החרקים האכילים הפופולריים ביותר בקרב התאילנדים, אבל הרבה פחות בקרב תיירים.
אפשר למצוא אותן כמעט בכל דוכן ועגלת אוכל באי, כולל בהעיר העתיקה של פוקט. כמו תולעי משי, רק קטנות יותר, יש להן מעטפת פריכה ופנים רך. הטעם שלהן מעט שונה : קודם מלוח, ואז עם נימה גבינתית.
6. עקרבים (mang pawng)
עקרבים אינם נפוצים במיוחד בפוקט, אבל אפשר למצוא אותם אם מחפשים היטב.
החטיפים האלה הם לרוב בגודל ביס, אם כי יש דוכנים שמוכרים פרטים גדולים על שיפוד.
כך או כך, הם בדרך כלל די רכים מתחת לשריון הפריך שלהם, עם מרירות קלה וטעם קצת לא נעים, כמו חלב חמוץ. לעומת זאת, באזור הצבתות הטעם מזכיר סרטן ! אפשר להיות רגועים, אין שום סכנה מהרעלת ארס !
7. זחלי סאגו (tua duang)
זחלי סאגו הם הזחלים הגדולים של חדקונית הדקל האסייתית. זהו גם אחד החרקים שהכי קשה לאכול בתאילנד.
אחרי שמתגברים על המראה הדוחה למדי שלהם, מגלים מרקם בשרני מאוד עם טעם של בייקון. אף שזחלי סאגו בדרך כלל מטוגנים, אפשר לטעום אותם גם חיים אם מתחשק לכם אתגר.
8. פשפשי מים ענקיים (mang da na)
פשפשי מים ענקיים הם החרקים האכילים הגדולים ביותר שאפשר למצוא בפוקט — וגם מהקשים ביותר לאכילה.
צריך להסיר את הראש כדי להגיע אל הבשר, שמסתתר בתוך שריון קשה. מי שיעז לעשות זאת יגלה שהטעם דווקא די טוב. בניגוד למראה הלא מזמין שלהם, לפשפשי מים ענקיים יש מרקם בשרני וריח שמזכיר באופן מפתיע מסטיק.
