החרקים האכילים בתאילנד שכדאי לטעום קודם הם חגבים, צרצרים קטנים ותולעי משי, נשנושים קלילים שקל להתחיל איתם. צרצרים, תולעי במבוק, עקרבים, זחלי סאגו ופשפשי מים ענקיים דורשים יותר אומץ, והנה מה שגיליתי בכל ביס ראשון.
אכילת חרקים בערב היא חלק מהטיול בתאילנד, ברחוב באנגלה בפוקט כמו גם ברחוב קאו סאן בבנגקוק. אלה בעיקר נשנושים פופולריים מאוד במטבח התאילנדי, קלילים ובריאים באופן מפתיע. אחרי שהתגברתי על הרתיעה האינסטינקטיבית מהכנסת יצורים קטנים לפה, גיליתי שחלקם ממש טעימים.
- אילו חרקים כדאי לטעום קודם?
- אילו חרקים דורשים יותר אומץ?
- אילו הכי קשה לאכול?
- איפה מוצאים חרקים אכילים בתאילנד?
- המדריכים הנוספים שלי לתאילנד
| חרק | שם בתאילנדית | טעם | מרקם | למי מתאים |
|---|---|---|---|---|
| חגבים | takatan | מלוח, סיומת של תה ירוק | פריך | מתחילים |
| צרצרים קטנים | jing reed khai | עדין, קפיר ליים | רך מבפנים | מתחילים |
| תולעי משי | nhon mhai | הדרים, סיומת מרירה | קצת דביק מבפנים | מתחילים סקרנים |
| צרצרים | jing reed | שומני, מרירות סבונית | רך מבפנים | מנוסים |
| תולעי במבוק | rod duan | מלוח ואז גבינתי | מעטפת פריכה | מנוסים |
| עקרבים | mang pawng | חלב שהחמיץ, צבתות סרטן | רך מתחת לשריון | אמיצים |
| זחלי סאגו | tua duang | בייקון | בשרני מאוד | אמיצים |
| פשפשי מים ענקיים | mang da na | טעים, ריח של מסטיק | בשרני | אמיצים |
אילו חרקים כדאי לטעום קודם?
חגבים (takatan) הם מהנפוצים ביותר כי הם הכי פחות ריריים. הם מטוגנים ברוטב סויה, והטעם שלהם בעיקר מלוח, עם מרירות בסוף שהזכירה לי תה ירוק. תתייחס אליהם כמו לצ'יפס או לבוטנים מלוחים: מצאתי שהם משביעים באופן מפתיע, גם אם צריך קצת זמן להתרגל אליהם.
הצרצרים הקטנים (jing reed khai) נמצאים באמצע בין חגבים לצרצרים בגודל רגיל: הם רכים מבפנים כמו האחים הגדולים שלהם, בעלי טעם עדין יותר כמו חגבים, וניחוח של עלי קפיר ליים, שאיתם מטגנים אותם לעיתים קרובות, אותם עלים שבמרק טום יאם קונג שלי. הטעם המעודן שלהם הופך אותם לדרך טובה להתחיל לאכול חרקים.
תולעי משי (nhon mhai) הן נשנוש אהוב בתאילנד, גם אם מתחילים מתבלבלים בינן לבין רימות לעיתים קרובות, והידיעה שהן המקור לצעיפי המשי התאילנדיים היוקרתיים לא הופכת אותן למעוררות תיאבון יותר. מטגנים אותן עם עלי קפיר ליים, ויש להן טעם הדרים חזק, אחריו מרירות בסוף, ובפנים הן קצת דביקות.
אילו חרקים דורשים יותר אומץ?
צרצרים (jing reed) דומים לחגבים, אבל הטעם שלהם שונה מאוד. הביס הראשון גרם לי הלם קטן ולא נעים: הקרביים השומניים יותר שלהם ממלאים מהר מאוד את הפה, והחלק הפנימי הרך שלהם משאיר מרירות קצת סבונית. מעורר תיאבון, נכון?
תולעי במבוק (rod duan) הן מהחרקים הפופולריים ביותר בקרב התאילנדים, והרבה פחות בקרב תיירים. כמו תולעי המשי, שהן קטנות יותר, יש להן מעטפת פריכה ופנים רך, אבל הטעם שלהן שונה מעט: קודם מלוח, ואחר כך עם נגיעה גבינתית.
עקרבים (mang pawng) הם לרוב בגודל של ביס, אף שחלק מהדוכנים מוכרים עקרבים גדולים על שיפוד. שלי היה רך מתחת לשריון הפריך שלו, עם מרירות קלה וטעם קצת לא נעים של חלב שהחמיץ, אבל באזור הצבתות הטעם מזכיר סרטן. אין שום סכנת הרעלה מהארס.
אילו הכי קשה לאכול?
זחלי סאגו (tua duang) הם הזחלים הגדולים של חדקונית הדקל האסיאתית, ומהחרקים שהכי קשה לאכול בתאילנד. אחרי שהתגברתי על המראה הדוחה למדי שלהם, גיליתי מרקם בשרני מאוד עם טעם של בייקון. בדרך כלל מטגנים אותם, אבל אפשר לטעום אותם נאים אם מתחשק לך להתמודד עם אתגר.
פשפשי מים ענקיים (mang da na) הם החרקים האכילים הגדולים ביותר בפוקט, וגם מהקשים ביותר לאכילה. צריך לתלוש את הראש כדי להגיע לבשר, שמסתתר בתוך שריון קשה. העזתי, והטעם דווקא די טוב: מרקם בשרני וריח שדומה באופן מפתיע למסטיק.
איפה מוצאים חרקים אכילים בתאילנד?
בפוקט מצאתי אותם בשוקי לילה רבים ובדוכנים שפזורים באי, כולל שוק בפאטונג, ובדוכני הרחוב במוקדי חיי הלילה, ובראשם רחוב באנגלה. תולעי במבוק נמכרות כמעט בכל דוכני ועגלות האוכל באי, כולל בעיר העתיקה של פוקט. עקרבים נפוצים פחות בפוקט, אבל אפשר למצוא אותם אם מחפשים היטב. בבנגקוק, הכתובת היא רחוב קאו סאן. טעימת חרקים היא אחת הפעילויות האהובות עליי בפוקט.
המדריכים הנוספים שלי לתאילנד
לשאר מאכלי הרחוב, המקומות שאני ממליץ עליהם נמצאים במדריכים איפה לאכול בפוקט ואיפה לאכול בבנגקוק. אחרי החרקים, אני חוזר לקלאסיקות שאני מבשל בבית, כמו פאד תאי או סום טאם. כל שאר הדברים שאני אוכל בתאילנד מרוכזים במדריך שלי למטבח התאילנדי.
