לחמניות רכות ממולאות בגבינת שמנת, טבולות ברוטב חמאה ושום, ואז חוזרות לתנור עד שהן מזהיבות ומבריקות.

5/5 (16)

לחם השום הקוריאני לא שייך לאותה קטגוריה כמו בגט משוח בשום. כאן הלחם רך, כמעט כמו בריוש, עם מלית לבנה וחמצמצה שממלאת כל חריץ.

רוטב החמאה, השום והביצים מעניק לו ברק, טעם מתוק-מלוח ומרקם קצת דביק על האצבעות. זה עשיר, מאוד בסגנון בתי הקפה הקוריאניים, ובכנות די קשה לאכול אותו בלי להתלכלך.

קורן דוג קוריאני — באותה רוח של אוכל רחוב, גם הקורן דוג הקוריאני מציע את אותו שילוב מתוק-מלוח

מה זה בעצם לחם שום קוריאני?

בקוריאה קוראים לו לא פעם yukjjok maneul ppang. Yukjjok מציין את ששת הפלחים של הלחם, maneul פירושו שום ו-ppang פירושו לחם. לכן השם מתאר את הצורה לא פחות מאשר את הטעם: לחמנייה חרוצה כמו פרח, ממולאת בגבינה טרייה, טבולה ברוטב שום ונאפית שוב.

התוצאה מזכירה יותר מאפה לנשנוש ממאפייה מאשר תוספת מלוחה. אוכלים אותו כשהוא פושר, לרוב לצד קפה, כמו רבים מהמאפים המתוקים שנמכרים בבתי הקפה הקוריאניים. הניגוד כאן מכוון: שום עדין, סוכר, חמאה, גבינת שמנת ופירור רך, הכול באותו ביס.

קימבאפ קוריאני — לעוד קלאסיקה גדולה של נשנוש קוריאני, הקימבאפ פשוט ללא תחרות

נולד במאפיות של גנגנונג

הגרסה שהתפרסמה נולדה בגנגנונג, במחוז גנגוון, שעל החוף המזרחי של קוריאה הדרומית. היא מזוהה עם האופה הונג היון-ג'ו ועם המאפייה שלו, Pain Famille, שנפתחה ב-2012. הצורה בעלת שש האונות מזכירה את השום הקוריאני בעל שש השיניים, שהוא צפוף וארומטי במיוחד.

הלחם התפרסם בעיקר בזכות התורים, תוכניות הבישול הקוריאניות וסרטוני הטבילה ברוטב החמאה. המחווה הזאת מושלמת לרשתות החברתיות: פותחים את הלחם, חושפים את הגבינה, ואז הרוטב המבריק מחליק אל תוך החריצים.

בהמשך הופיעו גם גרסאות מתוקות במיוחד, אבל הרעיון הבסיסי נשאר פשוט: לרכך את השום, לשמור על פנים רך וגמיש, ולאזן את הכול עם מלית רעננה.

המרכיבים העיקריים בלחמניות שום קוריאניות

הבצק מבוסס על קמח לחם, שמרים, חלב, מים, סוכר וחמאה. הוא צריך להיות רך דיו כדי להישאר אוורירי אחרי האפייה הראשונה, אבל יציב מספיק כדי לשאת את החריצים, הגבינה והטבילה ברוטב. זה מה שמעניק לו אופי של לחמניית בריוש קטנה, ולא של לחם יבש למריחה.

המלית מורכבת מגבינת שמנת, סוכר ומעט לימון. היא מוסיפה חמיצות שמונעת מהמאפה להפוך לכבד. אחרי שמזלפים אותה בין הפלחים, היא מתחממת בעדינות בתנור ונשארת קרמית במרכז.

הרוטב הוא מה שמעניק למתכון את האופי הייחודי שלו: חמאה מומסת, שום, ביצה, סוכר ופטרוזיליה. השום צריך לבשם בלי להישרף ובלי להיות חריף מדי. האפייה השנייה מקבעת את הרוטב על הקרום ויוצרת את המעטה הזהוב, המבריק, כמעט המזוגג.

ולסיום מתוק, הגיונגדן הם תמיד בחירה בטוחה

כמה דגשים טכניים להצלחה

הלחם צריך להתקרר היטב לפני שחורצים אותו, אחרת הפירור נקרע ולא סופג את הרוטב כמו שצריך. החריצים צריכים להגיע כמעט עד הבסיס, בלי להפריד לגמרי בין הפלחים. סימן טוב: הלחם נפתח כמו פרח ושומר על פנים רך גם אחרי האפייה. סימן פחות טוב: קרום שרוף, מלית יבשה או טעם אגרסיבי מדי של שום חי.