מהו יוג'ה?

יש לו צבע של לימון, צורה דומה ומרקם כמעט זהה… קל מאוד להתבלבל ביניהם! ובכל זאת, היוג'ה, אף שהוא שייך למשפחת ההדרים, שונה מהלימון הצהוב המוכר לכולנו. אז מהו בעצם יוג'ה? 

מהו יוג'ה? 

בין מנדרינה ללימון, היוג'ה – או יוזו, כפי שקוראים לו באזורים מסוימים – הוא פרי הדר שמגיע הישר מסין! כמו לרוב פירות ההדר, גם לו יש קליפה מחוספסת ולא אחידה. צבעו משתנה בהתאם לזן ולמידת הבשלות שלו.

קוטפים אותו בעיקר בזכות הקליפה והמיץ שלו, אבל אפשר להשתמש בפרי הזה גם בדרכים נוספות. יש לא מעט הכנות המבוססות על יוג'ה, וגם תה הוא אחת מהן! 

מקור היוג'ה

זהו בדיוק מסוג פירות ההדר שקשה למצוא אצלנו. במקור, הפרי – הכלאה מושלמת בין מנדרינה לבין איצ'אנג פאפדה (לימון סיני) – גודל בטיבט ובסין, בעיקר למרגלות הרי ההימלאיה.

בהמשך נעשה היוג'ה פופולרי מאוד במטבח היפני, ושם אף זכה לשם “יוזו”! בהדרגה הוא התפשט לאזורים סמוכים, ובהמשך לכל רחבי אסיה. לאירופה ולארצות הברית הוא הגיע רק במאה ה-20. 

בניגוד לפירות הדר אחרים, הפרי הזה עמיד מאוד לקור עז וגדל על עצים שיחיים יותר, המכוסים בקוצים. לכן הקטיף שלו אינו פשוט, וזה גם מסביר את המחיר הגבוה שלו בחנויות. הוא נחשב למוצר נדיר, ולעיתים אף יוקרתי. 

זנים של יוג'ה

יש כמה זנים של יוג'ה, אך רובם קשים להשגה בשל נדירותו של הפרי. האנה יוזו, למשל, הוא אחד הזנים שמשתמשים בהם בעיקר בזכות הפרחים שלו, הידועים בניחוחם העז.

ביפן מדברים גם על יוקו, זן נדיר במיוחד שאפשר למצוא רק שם, על טאדאנישיקי יוזו, על שישי יוזו, או “יוזו האריה”, כפי שהוא נקרא לעיתים…

רבים מהפירות האקזוטיים האלה דומים מאוד זה לזה. לכן לא פעם מבלבלים בין יוג'ה לבין דנגיוג'ה, פומלו קוריאני. אף שצורתו וטעמו דומים מאוד ליוג'ה, הדנגיוג'ה נחשב מבחינה גנטית לזן של פומלו. אם יוצא לכם להיתקל בו, אל תהססו להתייעץ בחנות לפני הרכישה. 

ייצור

בעבר גידלו יוג'ה רק בסין. אך לאורך הדורות, הפרי – אף שהוא נדיר – התפשט ברחבי העולם, ואיתו גם התרבו אזורי הגידול שלו.

יפן, שתרמה רבות לפופולריות של היוג'ה, נותרה המגדלת המובילה שלו. מחוז קוצ'י, למשל, בדרום האי שיקוקו, כולל את המספר הגדול ביותר של מטעי יוזו ביפן. האזור ידוע במיוחד באיכות הפירות שלו.

באירופה יש פחות מגדלים. עיקר הגידולים נמצאים בספרד ובפורטוגל. בארצות הברית היוג'ה מתאים במיוחד לאקלים המתון והממוזג של קליפורניה. 

טעמו של היוג'ה

ליוג'ה טעם עדין ופירותי, עם נגיעה לימונית ומרקם פריך יחסית. כדי לתת מושג מוחשי יותר, אפשר לומר שטעמו נע בין המתיקות של המנדרינה לחמיצות של הלימון. ובכל זאת, מדובר בפרי חמצמץ למדי, ולכן משתמשים בעיקר במיץ או בקליפה שלו, ולא מגישים אותו בפלחים כפי שעושים עם תפוז. 

מעבר לטעמו, היוג'ה ידוע גם בניחוחו. הוא מוסיף תו פרחוני שמעניק למנה עדינות מיוחדת.

ליוג'ה יש עוצמה ארומטית מרשימה. לכן הוא משתלב נהדר עם מאכלים עדינים יותר, כמו פירות ים ודגים… משתמשים בו הרבה גם בקונדיטוריה. ועוד פרט מסקרן: יותר ויותר יוצרי בשמים משלבים אותו ביצירות שלהם. 

היתרונות הבריאותיים של היוג'ה

היוג'ה הוא פרי עשיר מאוד בוויטמין C, ולכן הוא נחשב לנוגד חמצון טבעי מצוין ולתוספת נהדרת לחיזוק מערכת החיסון. הוא מכיל גם רכיבים כמו פלבנואידים וחומצות אמינו, שעשויים לסייע במניעת מחלות לב ובהפחתת הסיכון לסוגים מסוימים של סרטן.

היוג'ה הוא גם מקור מצוין לסיבים, שעשויים לסייע בוויסות העיכול. בנוסף, תכולת הפקטין הגבוהה שלו יכולה לעזור בהפחתת רמות הכולסטרול בדם. בקיצור, זהו פרי עשיר ברכיבים תזונתיים ובמינרלים, שבנוסף לנגיעה האקזוטית שהוא מוסיף לצלחת, מציע גם שלל יתרונות בריאותיים. 

איך משתמשים ביוג'ה?

יש לא מעט דרכים להשתמש ביוג'ה. במטבח היפני נוהגים להשרות אותו בליקר, או להפוך אותו למרמלדה או לריבה. אפשר לשלב אותו בסלטים מורכבים, במנות ירק ובמרינדות, כתבלין נלווה או כמרכיב בפני עצמו.

באופן טבעי, היוג'ה משתלב נהדר גם במתכוני קינוחים רבים, כמו סלטי פירות, עוגות, קראמבלים וסורבה… אפשר להכין ממנו גם מיצים, “יוזוניידס” (מעין לימונדה בגרסה מחודשת!), קוקטיילים וכמובן תה.

יוג'אצ'ה, תה קוריאני המבוסס על יוג'ה (כפי ששמו מרמז), תרם רבות לפופולריות של הפרי! מכינים אותו מפרוסות יוג'ה המושרות בסוכר ובמעט חומץ. לאחר מכן משרים את התערובת במים חמים לקבלת תה פירותי וחמצמץ.

תה יוג'ה נהוג לשתות חם בחורף כדי להתחמם, אבל אפשר ליהנות ממנו גם קר בקיץ. מעבר לכך שהוא טעים ונעים לשתייה, בקוריאה הוא נחשב גם לתרופה מסורתית שעשויה לסייע בחיזוק מערכת החיסון ובהקלה על כאבי גרון. אני, באופן אישי, שותה אותו פשוט כמו שהוא – ולעזאזל עם הסגולות הטיפוליות – לצד עוגיות אמריקאיות ביתיות וטובות

איפה אפשר למצוא תה יוג'ה? 

אפשר למצוא תה יוג'ה בחנויות מכולת אסייתיות. אפשר גם להזמין אותו אונליין, שם אתרים רבים מציעים שפע של מוצרים אקזוטיים מכל הסוגים. 

אפשר גם להכין תה יוג'ה בעצמכם, אם קונים את המרכיבים הדרושים במעדנייה או בחנות מתמחה. האתגר העיקרי הוא למצוא יוג'ה טרי. עדיף לחפש אותו בסתיו, כלומר בין ספטמבר לנובמבר. לפני הקנייה, הקפידו לבדוק היטב את האיכות ואת הטריות של המרכיבים. 

איך שומרים על תה יוג'ה? 

אפשר לשמור תה יוג'ה טרי במקרר במשך כשבוע, בכלי אטום. חשוב להרחיק אותו מאור ומחום כדי לשמור על הטריות ועל הטעם שלו.

שימו לב שהטעם והצבע של התה עשויים להשתנות עם הזמן, בשל ההתפרקות הטבעית של המרכיבים. לכן מומלץ לצרוך אותו במהירות. כדאי לדעת שאפשר גם להקפיא תה יוג'ה.

כל מה שצריך לעשות הוא למזוג אותו לתבניות קרח ולאחסן אותן במקפיא. ואם תרצו ליהנות ממנו לאורך זמן, אפשרות נוספת היא לקנות תה יוג'ה בתפזורת.