שומרים בצד מחצית מתערובת האגוזים והצימוקים לקישוט.
מנמיכים את האש.
מוסיפים את הסולת.
קולים אותה על אש נמוכה עד בינונית תוך ערבוב מתמיד, במשך 12 עד 15 דקות, עד שהיא זהובה וריחנית והגהי מתחיל להיפרד ממנה.
בינתיים מחממים את המים עד שהם חמים מאוד, מבלי להביא לרתיחה.
יוצקים את המים החמים בבת אחת על הסולת, בזהירות כי התערובת נוטה להתיז.
מערבבים מיד כדי למנוע היווצרות גושים.
מכסים ומבשלים כמה דקות, עד שהמים נספגים לחלוטין.
מוסיפים את הסוכר ואת ההל.
מערבבים: החלווה נעשית שוב נוזלית.
מכסים ומבשלים עד שהסוכר נמס והחלווה נפרדת מדופנות המחבת.
מערבבים פנימה את האגוזים והצימוקים ששמרתם בצד.
מגישים חם או פושר.
הערות
הקלייה האיטית של הסולת היא השלב המכריע. ככל שקולים אותה בעדינות רבה יותר, כך הטעם והצבע של החלווה משתפרים. הסולת צריכה להישאר זהובה ולא להשחים, אחרת היא תעניק טעם מר. השתמשו בסולת דקה לקבלת מרקם רך ונעים ובמחבת בעלת תחתית עבה המפזרת את החום.היחס המסורתי הוא 1:1:1 של סולת, גהי וסוכר. בגרסה זו כמות הגהי מצטמצמת למחצית. לחלווה עשירה יותר, הוסיפו 2 כפות גהי בסוף הבישול, כשהיא נפרדת מהדפנות.כמות המים קובעת את המרקם. השתמשו ב-480 מ״ל לחלווה גרגירית יותר שאוכלים בפני עצמה, ועד 720 מ״ל לחלווה רכה מאוד המוגשת עם לחם פורי. 600 מ״ל נותנים את המרקם שבאמצע. החלפת חלק מהמים בחלב מלא נותנת תוצאה קרמית יותר. אפשר להחליף את ההל במי ורדים.גרסה קרובה: גאג'ר חלווה, או חלווה גזר, גרסת החורף החגיגית מצפון הודו. מכינים אותה בבישול ממושך של גזר מגורר בחלב עם גהי וסוכר, עד לריכוך מלא. היא עשירה יותר וזמן הכנתה ארוך יותר, אך היא עדיין החלווה המוגשת ביותר בחגים. גרסה קרובה נוספת מדרום הודו: ראווה קסארי, חלווה סולת הצבועה בזעפרן ומתובלת בהל.